אסף נולד ביום ט' בתמוז תשל"ז (25.06.1977), בנם בכורם של עדנה למשפחת זילכה ושל יעקב גרינוולד, בן למשפחת ניצולי שואה שרבים מבני משפחתם הושמדו בתאי הגזים. אח בכור לערן, יליד 1981, ולגלעד שנולד ב- 1986. עד כתה ו' למד בביה"ס "סוקולוב" בבת-ים, מקום מגורי משפחתו. אסף שיחק כדורגל בהפועל בת-ים לילדים, וגילה כישרון, בדומה לזה של סבו, קיצ'י גרינוולד – שחקן בית"ר ת"א, מהבולטים בשחקני העבר. את בית הספר היסודי סיים בבי"ס "בן-גוריון" בגבעתיים, לשם העתיקה משפחתו את מגוריה. בתיכון, למד בבי"ס "קלעי" במשך שנה, ומשם עבר לבי"ס "תלם" בגבעתיים. בהיות אסף בן 16, עברה משפחתו לרח' הראב"ע ברמת גן, שם היא מתגוררת עד היום. אהבתו הגדולה של אסף הייתה הגיטרה. הוא החל ללמוד לנגן בהיותו בכיתה ו', בקונסרבטוריון בגבעתיים, ובהמשך קיבל שיעורים פרטיים. עד הפיגוע הנורא בו נגדעו חייו לא עזב את הגיטרה. אסף היה אוהד שרוף של קבוצת הכדורגל הפועל רמת גן. בדומה לאביו, לדודו ולדור ההמשך עקב אחרי הקבוצה, צפה במשחקיה ונשם את הצלחותיה וכישלונותיה. את שירותו הצבאי עשה אסף בחיל האויר, בתפקיד מכונאי מסוקים. על פעילותו וערנותו במציאת תקלה המסכנת חיי אדם, קיבל ציון לשבח ממפקד הטייסת. עם סיום שירותו הצבאי, ניהל אסף מסעדה בתל אביב במשך כשנה. כעבור שנה, עזב את המסעדה והצטרף לעובדי העיתון "מעריב", כמפיק מודעות במקומונים. אין ספק שהעיתון מהווה עבור משפחת גרינוולד דרך חיים ולא רק מקום עבודה. שם עבדה סבתו של אסף עד שפרשה לגמלאות, שם עובד אביו כמנהל הדפוס. אביו חי את העשייה בעיתון, ואסף מאז היוולדו ספג את האוירה המיוחדת. בהמשך מונה כאחראי להפקת המודעות בשבועון "רייטינג". בתפקיד זה עבד אסף עד להירצחו. אסף ניגן בשנת חייו האחרונה בלהקת "קפטיין ראמזי". היו ללהקה מספר הופעות במועדונים והם קצרו הצלחה, ואף זכו לכתבה אוהדת בערוץ הכבלים. אסף (אסי), נעים הליכות, בן משפחה טוב, חבר מצוין, בעל מזג נעים, תמיד מוכן לעזור, בעל קסם אישי רב. הוא האמין שצריך לתת לשכנינו מדינה משלהם, ולחיות עימם בשלום. בנסיעתו האחרונה לסיני, נסע לבקר את "חבריו הבדואים", עם הגיטרה ושני חברים, רותם מוריה וג'וני נמש. ביום רביעי 06.10.2004, ערב שמחת תורה, בראס כראמה שבסיני, נשרפה החושה בה שהו החברים. כל הציוד, הכסף והדרכונים נכחדו, פרט לספר התהילים של ג'וני שנותר שלם, ובפותחו אותו, נפלו עיניו על המילים "מזמור לאסף", כאילו אות משמיים על העומד להתרחש. אסף שלח הודעה לאביו, הנופש עם כל המשפחה באילת, לבוא לאסוף אותו ממסוף הגבול, ולמחרת, ביום חמישי בשעות הערב המוקדמות, הגיעו החברים למעבר הגבול בטאבה. המצרים עיכבו אותם בדרישות להציג שוב ושוב את הדרכונים השרופים, אישורים מקהיר וממשרד החוץ. כעבור שעות אחדות, בשעה 22:20 במוצאי שמחת תורה, כ"ג בתשרי תשס"ה (07.10.2004), פוצץ מחבל-מתאבד מכונית תופת בכניסה למלון "הילטון טאבה". בפיגוע נהרס חלק גדול מהמלון, ונפגעו אורחים ועובדים רבים. 31 אנשים נהרגו במקום, ביניהם תשעה ישראלים. אסף ורותם, ששהו במלון להתרעננות ולבדיקה האם הגיע הפקס המיוחל שיאפשר להם לצאת ממצרים, נהרגו במקום. כשעה וחצי אחרי הפיגוע פוצץ מחבל מכונית תופת בראס א-שטן שבסיני, שם נהרגו עוד שלושה ישראלים. חברם של אסף ורותם, ג'וני, ניצל, והודות לו הצליחה המשפחה לשחזר את השתלשלות הענינים ולקבל תמונה ברורה על שהתרחש. המצרים היו אלה ששלפו את גופותיהם מן התופת לפני שאפשרו כניסת כוחות הצלה ישראלים. שש גופות נלקחו לנואיבה, שם ארכה מלאכת הזיהוי שלושה ימים. משם, לאחר התערבות ממשלת ישראל, הוסעו הגופות בטעות לשארם א-שייך, ורק ביום שני, לאחר למעלה משלושה ימים, הגיע אסף עם חברו למולדתו. אסף היה בן 27 במותו. הותיר אחריו הורים ושני אחים, סבא וסבתות, דודים ובני דודים, ועשרות חברים מכל גוני הקשת. הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול, תל אביב. על מצבתו של אסף נכתב: "באתי בתום והוקפתי בחום, אהבתי ושמחתי, ניגנתי ושימחתי, חלומות טיפחתי ולפתע נעלמתי, הזמן היה יקר, כאן הוא נעצר, זה היה כל כך קצר ..." "בכל זאת, ישנן נחמות בעולם הזה", כותבים בני המשפחה, "המשפחה, החברים, המכרים, ממשלת ישראל, כוחות החילוץ, המכון לרפואה משפטית, עיריית רמת גן, ביטוח לאומי, חברה קדישא ועוד ועוד, שתמכו ותומכים בנו. כל אלה הם נחמה. אין לנו מדינה אחרת, וטוב לנו שאלה הם אחינו. אין אח ורע לאהבה זו בזמן צרה. הנחמה הנוספת, היא הבאת הגופה לקבר ישראל. אין נחמה גדולה מזו. אנו מתייחדים עם בננו ושואבים כח מעצם הידיעה שהוא נח בארץ נפלאה / נוראה זו. מקווים שאסף נמצא במקום טוב יותר, שומע ורואה את הקורות אותנו".